החלטה בתיק מ"ת 44416-10-11 - פסקדין

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לרכב, ניסיון לגניבת רכב וחבלה במזיד לרכב, כל זאת כשהוא נכנס לתחומי מדינת ישראל ושוהה בה שלא כדין.

המעשים המיוחסים למשיב התרחשו על פי הנטען בכתב האישום ביום 25/5/11 בעיר אשדוד.

בבד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב, היא הבקשה שלפני, עילות המעצר הנטענות בבקשה הינה חשש להמלטות מן הדין ומסוכנות.

ב"כ המשיב טוען תחילה לעניין הראיות. בעניין זה נלקחו מעתקים של טביעות אצבע מהרכב שלגביו נעשתה התפרצות, מדובר במעתקים מהחלק החיצוני התחתון של מכסה המנוע , מעתקים אלו זוהו כטביעות האצבע של המשיב  ולכן בשעת בדיקה שיגרתית במחסום חודשים אחדים לאחר הארוע נתפס המשיב ונעצר בגינה של העבירה שלפני.

המשיב טען בחקירתו כי מעולם קודם לכן לא היה בתחום מדינת ישראל והרחיק עצמו לפיכך מהארוע נשוא כתב האישום.

ב"כ המשיב טוען כי מקום המצאות טביעות האצבע אינו יכול להצביע על כך שהמשיב הוא זה שביצע את מעשה ההתפרצות היות ומדובר בחלק חיצוני של הרכב, המשיב עובד בשטיפת מכוניות בתחומי הרשות ולכן לטענתו יכול וטביעות האצבע הגיעו לרכב בעת ששטף את הרכב בשעת עבודה, כאשר לעניין זה מציין ב"כ המשיב כי נחקרה רק המתלוננת אולם היא לא היחידה שעושה שימוש ברכב ולכן ייתכן ובעלה אשר אף הוא משתמש ברכב הוא זה שהגיע למקום עבודתו של המשיב ושם נחשף המשיב אל הרכב. לאור טיעון זה ממילא אין לשיטת ב"כ המשיב ראיות גם לעניין השהייה הבלתי חוקית בתחום מדינת ישראל. עוד מפנה ב"כ המשיב לכך שהמתלוננת הצביעה על אדם מסויים כחשוד , אלא שחשדות אלה לא נבדקו ובהקשר זה מציין כי קיימת תביעה נוספת על הרכב אשר איננה ניתנת לזיהוי. 

שמעתי את טענות ב"כ המשיב ולא ניתן לומר כי אין בהם ממש, אם כי לא ניתן לומר כי מדובר בטענות שיש בהם כדי למוטט כליל את התשתית הראייתית שעליה מבוסס כתב האישום, כפי שציינה ב"כ המבקשת אמנם בעלה של המתלוננת לא נחקר, אך היא זו שעושה שימוש עיקרי ברכב והיא ציינה כי הרכב מעולם לא היה בחברון.

מכאן, המסקנה כי המשיב נכנס לתחומי מדינת ישראל ונגע ברכב, אך עדיין עומדת טענת ב"כ המשיב, שיש בה ממש, כי לאור העובדה כי מדובר בטביעה על חלק חיצוני של הרכב,  אין מקום לקשור את המשיב לארוע ההתפרצות, כאשר בהקשר זה טענתו בנוגע לאי כניסה לארץ נועדה להוות הגנה מפני הטענה של כניסה לתחומי ישראל ולאו דווקא טענת ההתפרצות.

טענותיו אלה של ב"כ המשיב יש בהם כאמור כדי להחליש את עוצמת הראיות, אך לא כדי לבטלן כליל ועניין זה צריך שיבוא לידי ביטוי בשאלת אפשרות שחרור לחלופה.

ההלכות בעניין שחרור לחלופה של שוהים בלתי חוקיים ידועות, עיקר עילת המעצר המיוחסת לשוהים בלתי חוקיים הינה דווקא העילה של חשש להמלטות מן הדין ופחות חשש למסוכנות, כאשר בעניין המסוכנות ישנה מסוכנות כללית שבגינה חוקק החוק האוסר כניסה של מי שאינו תושב מדינת ישראל למדינה, אך לא ניתן ללמוד מסוכנות קונקרטית שהיא בעיקר בתחום הבטחוני, לגבי כל תושב ותושב שטחים אשר שוהה שלא כדין בתחום מדינת ישראל.

במקרה דנן, אין ראייה מיוחדת שיש בה כדי להצביע על סיכון בטחוני הנשקף מהמשיב.

העבירות אשר בוצעו לכאורה על ידי המשיב, הינן עבירות רכוש והן לכשעצמן אינן מקימות עילת מעצר.

לכן, נוטים בתי המשפט להורות על שחרורם של שוהים בלתי חוקיים ובלבד שתינתן ערובה שיהא בה כדי להבטיח התייצבותם של השוהים למשפטם, הערובה צריך שתקח בחשבון את מידת הכדאיות שתהא למשיב להתייצב לשם דיון במשפטו, ערובה בשיעור נמוך מידי תהא כזו אשר המשיב ירצה כי תשאר בידי המדינה ובלבד שלא ישפט.

עסקינן באדם שזו כניסה ראשונה עבורה, אם היה מדובר בכניסה שאין בצידה עבירה נלווית , אזי יש להניח שגם לא היה מוגש כתב אישום, שכן זו המדיניות המוצהרת של המדינה , אלא שיש לזכור כי עסקינן בעבירת רכוש נלווית שיש לקחת אותה בחשבון לעניין העונש הצפוי למשיב, והעניין שיהיה לו לפיכך בהתייצבות לשם קיום משפטו.

בשים לב לכך שיש קושי בראיות, הרי שהנני סבורה שאין מקום לקבוע ערובה כספית בשיעור שהייתי קובעת במקרה בו מדובר היה בראיות מוצקות יותר, הנני סבורה כי בנסיבות העניין יהא זה נכון להורות כי המשיב ישוחרר כנגד הפקדת ערובה כספית בסכום של 5,000 ש"ח וכנגד ערבות צד ג' של הערב המוצע בסכום של 20,000 ש"ח וזאת בשים לב לכך שהתרשמתי שיש מקום לקבוע ביחס לערב ערובה כספית משמעותית על מנת שיבין משמעות חתימתו על הערבות טרם יעשה כן.

לאור האמור ישוחרר המשיב כנגד הפקדת הערבות האמורות, וכן כנגד חתימה על התחייבות בסכום של 20,000 ש"ח לשם הבטחת התייצבותו למשפט.

כתובתו של הערב תשמש ככתובת להמצאת כתבי דין עבור המשיב.  ואולם תשומת לב המזכירות לכך כי יש להוציא זימון עבור תושב שטחים על מנת שהערב יוכל לדאוג לזימונו של המשיב.

ככל שהמשיב לא יפקיד הערבויות יובא בתוך 48 שעות בפני שופט.

זכות ערר כחוק.